תקציר

הפסקת האש בצפון אינה מסיימת את האיום אלא דוחה אותו, בזמן שזירות נוספות מתחממות וגורמי הטרור מתעצמים. ללא שינוי אסטרטגי והכרעה ברורה, ישראל נותרת במעגל סבבים מתמשך.

המציאות הביטחונית

הפסקת האש המאולצת שישראל מצאה את עצמה נכנסת אליה מול חיזבאללה אינה סיום — אלא פתיח לפרק נוסף במציאות ביטחונית מתמשכת. השקט היחסי מטעה, ומאפשר לצד השני להתארגן ולהתחמש מחדש.

כאשר מדינה בוחרת לנהל סבבים במקום להכריע, היא למעשה מקבלת את כללי המשחק של היריב. חיזבאללה רואה בהפסקות אש כלי לשחיקה ולהתעצמות, בעוד תושבי הצפון ממשיכים לשלם את המחיר.

הזירות השונות

רצועת עזה

חמאס מנצל כל הפוגה לשיקום תשתיות ולהתחזקות צבאית ואזרחית.

יהודה ושומרון

המתח בשטח גובר, והרשות הפלסטינית מתקשה לשמור על יציבות מול גורמי טרור מתעצמים.

איראן

ממשיכה לבסס את השפעתה האזורית ולתמוך בשלוחותיה תוך ניצול הפסקות האש.

הגבול המצרי

היקפי ההברחות הולכים וגדלים, ומעמידים אתגר ביטחוני משמעותי.

הבעיה האסטרטגית

ישראל פועלת פעמים רבות מתוך תגובתיות ולא יוזמה. מושג ההכרעה נדחק הצידה לטובת הכלה ודחיית עימותים, אך בפועל האיומים רק מתעצמים.

סיכום

ללא שינוי תפיסתי עמוק וחזרה ליוזמה והכרעה, השקט יישאר זמני בלבד. השאלה אינה אם תגיע הסלמה נוספת — אלא מתי.